<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער ראשון</h1>
<h2>דף ד:</h2>
מים ראשונים צריך להגביה ידיו למעלה אחר נטילה, לפי שפעמים שהמים השניים אין הולכין כל כך כמו שהלכו הראשונים, ויחזרו הראשונים ויטמאו את הידים. ומים אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה, כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו, וכן מפרש בפרק ראשון של סוטה [ד' ע"ב]. מים ראשונים ניטלין בין על גבי כלי בין על גבי קרקע, ואחרונים אין ניטלין על גבי קרקע, אלא על גבי כלי או עצים וקש ודבר אחר. מים ראשונים ניטלין בין בחמין בין בצונן ואפילו חמין שהיד סולדת בהם, אחרונים אין ניטלין בחמין אם הן חמין שהיד סולדת בהן, מפני שאין מעבירין את הזוהמא, שאינו יכול לשפשף בהם. אבל אם היו פושרין, נוטלין מהן באחרונה.
המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים. והאוכל עצמו צריך נטילת ידים, ואע"פ שאינו נוגע במאכל אלא אחר הוא המאכילו, והוא הדין האוכל במגריפה שצריך נטילת ידים. אסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, אע"פ שהוא נותן לתוך פיו. ואסור לזלזל בנטילת ידים. וצוויין הרבה צוו חכמים על נטילת ידים, והזהירו על הדבר שאפילו אין לו מים אלא כדי שתיה נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן. צריך אדם לנגב ידיו ואחר כך יאכל, וכל האוכל בלא ניגוב ידים, כאילו אוכל לחם טמא. והנוטל ידיו באחרונה אינו [צריך] ניגוב, והרמב"ם ז"ל שכתב מנגב ואחר כך מברך ברכת המזון, לא נראו דבריו. ותכף לנטילת ידים ברכת המזון, ולא יפסיק ביניהם בדבר אחר. אפילו לשתות מים אחר שנוטל ידיו אסור, עד שיברך ברכת המזון.
